אנקורי נ' ארטז אומנות בע"מ ואח'

פסק דין

1. התובעת, ילידת 1986 ובת 27 כיום, אשר הועסקה בזמנים הרלוונטיים על ידי נתבעת 1 במכירת פרטי אמנות באנגליה, עתרה נגד הנתבעות לפצותה בגין נזקי גוף שלטענתה נגרמו לה כתוצאה מתאונת עבודה מיום 02/09/08 (להלן – התאונה).

נתבעת 2 הינה מבטחת נתבעת 1 בפוליסת לביטוח אחריות מעבידים.

2. לטענת התובעת, היא נשלחה לאנגליה על ידי נתבעת 1 מספר ימים לפני קרות התאונה ושובצה בצוות מכירות. לאחר מספר ימים הצוות בו שובצה פורק והיא שובצה לעבודה בצוות חדש. לגרסת התובעת, התאונה אירעה ביומה הראשון לעבודה בצוות החדש באזור העיר שפילד. לטענתה, טרם תחילת יום המכירות, עצר ראש הצוות (גבריאל באואר; להלן - גבריאל) את רכב ההסעה סמוך לשדה פתוח לצורך ביצוע תדריך יומי ופעילות גיבוש לעובדים. צוות העובדים נדרש לעבור דרך סבך צפוף של שיחים על מנת להיכנס לשדה. בסיום התדריך ובעת שצוות העובדים עשה דרכו חזרה לרכב ההסעות דרך סבך השיחים, אחד העובדים (ליאור פטוקה; להלן - ליאור), אשר הלך לפני התובעת, הסיט ענף שיח קוצני אשר פגע בעינה הימנית של התובעת.

לאחר התאונה אושפזה התובעת למשך 3 ימים באנגליה, ולאחר חזרתה לארץ אושפזה 3 פעמים בבית החולים רמב"ם (במהלך האשפוז האחרון עברה התובעת ניתוח ירוד טראומתי והשתלת עדשה תוך עינית מלאכותית).

התאונה הוכרה כתאונת עבודה, ובמסגרת הליכי המל"ל נקבעה לתובעת נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור של כ 9.75%, החל מיום 01/11/08 (תקנה 15 לא הופעלה).

מטעם התובעת הוגשה חוות דעת ד"ר גלבוע (להלן – מומחה התובעת). מומחה התובעת קבע, בחוות דעת מיום 15/06/10, כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% (5% בגין כתם קרנית מרכזי; 5% בגין מצב לאחר השתלת עדשה תוך עינית).

3. הנתבעות טוענות כי נסיבות התאונה הנטענות על פי גרסת התובעת אינן מדויקות (בין היתר – בניגוד לנטען על ידי התובעת, הכניסה לשדה אירעה דרך מעבר פתוח בין סבך השיחים).

בנוסף טענו הנתבעות, כי התאונה אירעה כתוצאה מהתממשות סיכונים טבעיים ורגילים אשר אינם מגבשים חובת זהירות קונקרטית בענייננו.

הנתבעות טענו בנוסף, כי פוליסת הביטוח לאחריות מעבידים אשר הוצאה על ידי נתבעת 2, אינה חלה על התובעת, וכי חרף זאת הגיעו הנתבעות להסכמה על חלוקת החבות (במידה ותיקבע), כך שנתבעת 1 תישא ב 88% מהפיצוי ונתבעת 2 ב 12% (סעיף 6 לכתב ההגנה).

מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעת ד"ר בירן (להלן – מומחה הנתבעות). מומחה הנתבעות קבע, בחוות דעת מיום 08/04/12, כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות רפואית צמיתה בשיעור של 5% (בגין אובדן אקומודציה בעין אחת; על פי חוות הדעת לא נותרה לתובעת נכות בגין הצלקת בקרנית וכתוצאה מהשתלת העדשה התוך עינית).

4. נטל הראיה –

יש לדחות את טענת התובעת, לפיה ביחסים בין התובעת לנתבעת 1 מתקיימים יסודות סעיף 38 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן – פקודת הנזיקין; חובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים), ועל כן יש להעביר חובת הראיה ברשלנות לשכם הנתבעות. טענה זו נטענה בעלמא וללא ביסוס בכתב התביעה ובסיכומי התובעת.

על מנת שיחול סעיף זה על התובעת לעמוד בחובת הוכחה ראשונית, בדבר קיומם של שלושה יסודות: אירוע הנזק; גרימתו ע"י דבר מסוכן; היות הנתבע בעליו של הדבר המסוכן (ראה ע"א 7877/02 ג'וויליס זיאד נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ פד"י נח (2) 279).

בשים לב למקום אירוע התאונה ונסיבותיה הנטענות, בכל מקרה לא ניתן לקבוע כי בענייננו מתקיים התנאי השלישי והמצטבר להפעלת הכלל – היות נתבעת 1 בעליו של הדבר המסוכן (השדה הפתוח וסבך השיחים).

5. הדין הזר –

הנתבעות טענו בסיכומיהן כי יש לדחות את התביעה מחמת היעדר עילה. על פי כללי ברירת הדין הישראלי בנזיקין, הדין החל הוא מקום ביצועה של העוולה (בעניינו התאונה אירעה באנגליה). לגרסת הנתבעות, נוכח העובדה כי הדין הזר טעון הוכחה ועניין זה לא נטען ולא הוכח על ידי התובעת, אין מנוס מלהורות על דחיית התביעה. עוד טוענות הנתבעות, כי אין מקום להפעיל בענייננו את חזקת שוויון הדינים (נוכח אי התקיימות התנאים להחלתה).

טענה זו נדחית –

הטענה בדבר תחולת הדין הזר לא נטענה בכתב ההגנה ובמהלך כל ניהול התביעה והועלתה לראשונה בסיכומי הנתבעות.

על פי פסיקה רלוונטית, אם הנתבע אינו מעלה במפורש בכתב ההגנה טענה בדבר תחולתו של דין זר ואף מנהל המשפט על פי הדין הישראלי, בית המשפט רשאי לפסוק בתביעה על פי הדין הישראלי, מכח חזקת שוויון הדינים (ראה - ע"א 1227/97 סלעית האדומים מחצבה ומפעל לעיבוד אבן בע"מ נ' אברהים עלי, פ"ד נג(3), 247 , 250-251 (1999); י' קדמי, על הראיות, חלק שני, תש"ע – 2009, עמ' 751; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995, עמ' 137).